על ריק ותנועה

אנחנו חיים בתוך קיום שרובו הוא ריק, חור שחור. רק חלק קטן מהעולם הזה הוא חומר, אשר יוצר את עולמנו. בהתמסרות לריק הזה בתוכנו, מתגלה תנועה ברורה. תנועה עדינה של הגוף, של כל המתרחש, כמו חוטים דקים שזורים המונעים על ידי הרוח.

לעתים נוטה התודעה ליפול למלכודת הנראה, הגדול,הגס,המוחשי. כשנופלת התודעה משם, היא נופלת לעולם בין הדברים, לערסל הריק. שם היא מתערסלת, ללא מעש, מעוצבת מתנועות קלות.

הגוף שוקע לתוך עצמו ,למרחב האינסופי שנוכח שם. באותה העת הוא שוקע לכל אשר החומר בזרועות הריק.

משם מגלה התודעה שיש תהום מבפנים ותהום מבחוץ וגם את הקו הדק דק המתנוסס לו לרגעים, הגוף.

הוא השואף את הריק, פנימה ונושף החוצה בהוציאו את האוויר הוא מתפוגג איתו, ובהכניסו ניברא וחוזר להעלם.

שם נגלה שזו הנשימה של הדברים והחלל שנשאר בעיקבותם

תנועה נובעת שהריק הופך חומר ובחזרה, תנועה היא המחשה בלתי נראית במרחב חלל הזמן כניעה לתנועה של כל הנעים של כל הנע ושאי פעם נע שם נפגשים הם במחזוריות ברחם הריק.

בתנועתנו אנו רחם, נשימה ערסל, תהום.