את העיצוב האנושי פגשתי לראשונה דרך חבר, כשהכרנו הבחור היה מפוזר ומדבר ללא הפסקה... בחור מבריק אבל מעט אבוד בחוויתי. 

לאחר שנתיים נפגשנו שוב,  וראיתי מולי אדם שונה לגמרי. 

הוא היה רגוע,  מקורקע ושקט. 

הרגשתי אותו ערני,רגיש ומלא חיים.  שונה לחלוטין מהכירותי הראשונה איתו. 

הייתי ממש המומה ומורגשת,  תהייתי לעצמי - " מה קרה לו? " 

ניגשתי אליו ושאלתי,  הוא ענה "אני בניסוי של העיצוב האנושי".

הסתקרנתי מאוד,  ההשפעה שראיתי שחלה עליו הייתי גדולה ומשמעותית וזה נגע בי.  

 

הבחור עשה עבורי קריאת מפה ראשונית,על הדשא בין העצים. 

כשהוא דיבר עלי, על הטיפוס שאני  - "מניפסטור " במכניקה של העיצוב האנושי ,על המרכזים הפתוחים ועוד פרטים - בגופי עברו זרמים,  והרגשתי כוח פנימי ובהירות נעימה.  כנדמה שחזרתי הביתה. 

תחושה של יציבות ושקט מילאה אותי. 

​

  הייתי מופתעת " איך הוא יודע מה מעובר עלי מבפנים ?, איך הוא מהדהד מולי את החוויה שאני מרגישה שהיא המרכז הקסום שלי בכזה דיוק?"...

​

באותו היום זהרתי,  נדמה  היה לי שהתעוררתי פתאום מחלום, ונזכרתי מי "אני". 

אותה הרגשה נשארה עימי לאורך כמה ימים. 

וידעתי שלזה בדיוק חיכיתי כל הזמן. 

כל חיי ידעתי שיש משהו שקיים שעושה את החיים אורגנים,  במערכות יחסים ואדם לבין עצמו,  שאפשר להיות חלק במערכת המופלאה של החיים,  ולהרגיש שייכת ומובלת, ללא מאמץ. 

כי מאז צעירותי תהיתי מה גורם ליום עם עצמי או מפגש עם אחר להיות אמיתי ונע?  חיי ופשוט?  

חשתי אפשרות זאת מספר פעמים ובעיקר שרקדתי( מחול ותנועה הם המקצוע שלי ואהבת חיי)  ומשהו בתוכי היה בטוח שזה אינו דבר מיקרי בלבד..  הרי זה כל כך פשוט. 

ידעתי שיש בחיי האלה "חוקים" שאני פשוט לא מבינה לגמרי עדיין, אך הם כאן ואני יכולה להרגיש אותם.

התנסתי בכל מיני תירגולים, תורות,  אך היה משהו חסר עדיין... מה הוא הדבר שאוכל לקחת לכל מקום בכל עת,  פשוט ויציב?  

​

העיצוב האנושי הגיע והשלים את התמונה! 

סוף סוף, איזו הקלה. איזו התרגשות נעימה ורגועה. 

​

התחלתי להתנסות,  לעקוב אחרי האסטרטגיה והסכמות הפנימית שלי,  שני כלים פרקטים להתנהלות ביום יום. 

הפשטות והאורגניות שחשתי שקימים התחילו להתפרס ולהתרחב לעוד ועוד רגעים בחיי, לאט לאט אך בעקביות. 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

 

 

כיום זו הדרך עבורי,  והתמסרתי מהרגע הראשון,  ללא ספקות או שאלות - כי גופי הדהד, אהב ואישר שוב ושוב. גם ברגעים הפחות נעימים.  

 האביר על הסוס הלבן הגיע, ועליתי על הסוס. 

מאז המסע ממשיך והוא מרתק,  מלא, עשיר, אנושי רגע אחר רגע, יום אחר יום.

היום איני בכלל קוראת לדבר "העיצוב האנושי" אלא זו פשוט החוויה שלי,  החיים שעוברים דרכי.  האמת שלי.  

אותה חיוניות,  ותחושת נוכחות אינה צריכה מילים,  אך אני מודה לידע שהוביל אותי לחוש זאת,  ושהוא עוגן עוברי בעת הצורך. 

הניסוי מראה לי את זרימת חיי,  שונה מכל מה שדמיינתי או ביקשתי, אך הנחל הוא אני, יחודי ומשתנה , כיוון החיים הנכון עבורי,בדיוק כזה ולא אחר. 

 

 

היום אני מעניקה קריאות מפה לאנשים המעוניינים ופתוחים לכך, ומתרגשת כל פעם מחדש, מפתיחת הדלת הזאת,  היא מתנה שקיבלתי ואני מעבירה הלאה. 

מאחלת שכל אחד ינוע בנחל שלו,  בשלמות.